על עצמיות ועצמאות נשיות
וגם למה בחרתי להיות אם יחידנית למרות הכל
בשנה האחרונה, בעיקר מאז שפורסמה הכתבה עליי בעיתון לאישה ,יותר ויותר נשים פונות אליי בהודעות אישיות, בפייסבוק ובמיילים, כשכל מטרתן היא להתלבט איתי בקול רם האם כדאי להן להביא לבד ילד לעולם או לא.
הפניות האלה לרוב (טוב, תמיד) מעצבנות אותי מאוד.
יש מצב שאני יוצאת פה לא נחמדה עכשיו, אני מודעת לזה, אבל וואלה זו האמת.
 
אני די נגנבת מזה שאישה, בשנות הארבעים (לפעמים המאוחרות) לחייה, לא פעם קרייריסטית בעלת תואר ראשון, שני ואפילו איזה דוקטורט להתגאות בו ולתלות על הקיר, הופכת לפסיבית  דווקא בנושא כל כך חשוב, ומגדילה לעשות כשהיא מצפה ממני שאיכשהו אני זו שאתן לה את "התשובה לשאלה" – אימהות חד-הורית כן או לא.
אין שום שאלה שאותן נשים שואלות אותי שקשורה באמת ובתמים לאיזשהו ידע שאני אמורה לספק, (לשאול אותי איך בדיוק הולך התהליך בבנק הזרע מא' ועד ת' במקום ללכת לרופא המשפחתי ולקבל הפניה למכון לבריאות האישה? מגוחך בעיניי), אין שום "אמת אחת" שאני יכולה להציג להן, ובכלל, ההרגשה הכללית היא שיש פה איזו מישהי מהצד השני שפשוט מנסה למשוך זמן ולא להחליט. שזה אומר לא לקחת אחריות על חייה.
בפעמים הבודדות שהסכמתי שיתקשרו אליי, לפעמים אפילו בשעות מאוחרות של היום, כי אותה אישה לא רצתה לכתוב בהודעה מה סיבת הפנייה אליי תחת הכותרת "זה אישי מדיי...", שמעתי שאלות כל כך הזויות שהופנו אליי עד שממש לא יכולתי יותר ופשוט סיימתי את השיחה בחדות בהסבר ש... אני אם חד הורית ובדיוק עבר עליי  יום ארוך מאוד.
בואו נדבר גלויות, להחליט להיות אם חד-הורית היא לא החלטה קלה.
אני זוכרת היטב את הרגע שבו אני הייתי זו שלקחתי את ההחלטה.
אני זוכרת את הריחות, את הקולות, אפילו את הדחיסות של האוויר.
זה היה בשירותים.
בדיוק התפניתי.
הייתי באמצע טיפול אצל נתן אמסטר, שהיה האדם שבחרתי בו ללוות אותי באותה תקופה
כשהמטרה המרכזית שלי הייתה ליצור זוגיות בעולמי. בחרתי בנתן כי מצאתי בו יכולת הקשבה ונחמה יוצאות דופן. הייתי כל כך צריכה את זה באותם ימים.
 
הטיפול עם נתן העלה הרבה זיכרונות, חששות, דפוסים מחבלים וגם, איך לא, את הדילמה סביב עניין הגיל שלי (הייתי אז בת 38) והמצב הגופני שלי בעקבות תאונת הדרכים שעברתי
שכלל ועדיין כולל 12 ברזלים באגן, ברך דפוקה ופוטנציאל להחלפת מפרק.
הטיפול העלה הרבה כאב על פנטזיה שהתנפצה בעקבות האיחור הכרוני של האביר על הסוס הלבן, דכדוך בלי נסבל על כך שאני הולכת להביא דור שני לעולם לבנק הזרע
(כן, עליתם עליי, גם אני משם...) ותהומות של עצבות על זה שאני בכלל חושבת להביא ילד בלי לספק לו דמות אב לתפארת מדינת ישראל.
נתן הכיל, הקשיב, ניחם ובעיקר שאל הרבה שאלות.
באופן טבעי ההצפה הרגשית הזאת גרמה לי ללכת הרבה לשירותים כדי להתרוקן.
באחת הפעמים האלו פתאום הבנתי.
האמת? ששמעתי קול פנימי שקרא לי מתוך האסלה...
הדבר האחרון שאני רוצה עכשיו זה להלחיץ כאן את כל ה "לא רוחניים" מביניכם,
אבל בואו, תנשמו, זה מה שקרה, יש דברים כאלו! תשתחררו כבר, אנחנו ב 2018!
והקול הפנימי הזה אמר לי חד משמעית, ממש באמצע ההתרוקנות:
"תגידי, יא מצחיקה, לא קלטת עדיין? לא נפל לך האסימון? לא הבנת את הרעיון? שבגלגול הזה בחרת לחיות חיים לא רגילים? ששום "תבנית" לא הולכת להתיישב עלייך? שזה שאין לך בית כבר מגיל כל כך צעיר מזמין אותך לבנות את הבית הפרטי שלך אחר, איתן יותר, חדשני, פורץ דרך? תשתחררי, יאללה, יהיה קצת קשה? טוב, הרבה קשה, לא לצעוק עליי! בסדר... אבל גם יהיה מרתק, מ...
מאיה פיפנו
אישה, יזמית, מרצה, מאמנת אישית ועסקית, סופרת, אימא

הסיפור שלי לא מתחיל מההתחלה. הוא מתחיל מהתעוררות. למציאות חדשה לגמרי ולשאילת שאלות חדשות. ב2006 הייתי שחקנית ומורה לתיאטרון, חיה לכאורה את החלום אבל לא באמת חיה. כבחורה בת עשרים פלוס, שאמורה להיות בשיא החיים שלה, היום אני יודעת שהייתי נשמה כבויה. אחת שישנה שתיים עשרה שעות ביום, חולה כל הזמן, (היה קל יותר לספור את הימים בהם הייתי בריאה מאשר את ימי המחלה). עד שיום גשום אחד עברתי במעבר חציה והתעוררתי באמבולנס.
אבל התאונה, שהוגדרה כתאונה קשה עם נבואות שחורות מאוד (כיסא גלגלים לשארית חיי) לא הייתה הטראומה הראשונה בחיי ובטח שגם לא האחרונה, קדם לה סיפור חיים מורכב שהחל עוד לפני הלידה שלי, בהחלטה של אימא שלי להביא אותי מתרומת זרע (בישראל של שנות השבעים) והסתיים (רק כרונולוגית נכון לעכשיו) בהחלטה האישית שלי להביא ילדה כאם יחידנית, דור שני לבנק הזרע.

באמצע עוד היו סך של שיברוני לב וטראומות שהובילו אותי ליצור את המודל האימוני איתו אימנתי עד היום אלפי אנשים, להוציא לאור את ספר הביכורים שלי "הנשמה האחרונה של איה", להרצות בארץ ובחו"ל אודות סיפור חיי ועוד.

בבלוג הזה תוכלו למצוא מאמרים שלי אודות הבחירות שלי בחיי היום יום, כאם יחידנית וכאישה עצמאית (תרתי משמע) בעידן המרגש בו אנו חיות וחיים.

אני מזמינה אתכם להירשם גם לניוזלטר שלי ולקבל ממני כלים מקצועיים, עסקיים ואישיים ישירות לתיבת המייל שלכם.

להורדת המדריך העסקי שלי במתנה לחצו על התמונה
הדמיה תמונה של המדריך לכתיבת תוכנית פעול

עצמיות נשית

להיות אישה עצמאית בעידן המודרני

הרשמי חינם עכשיו לקבלת ניוזלטר

 
אני מזמינה ליצור גם קשר אישי
  • בואו לבקר אותי בפייסבוק
Maya Pipano