נתן הכיל, הקשיב, ניחם ובעיקר שאל הרבה שאלות.

באופן טבעי ההצפה הרגשית הזאת גרמה לי ללכת הרבה לשירותים כדי להתרוקן.

באחת הפעמים האלו פתאום הבנתי.

האמת? ששמעתי קול פנימי שקרא לי מתוך האסלה...

הדבר האחרון שאני רוצה עכשיו זה להלחיץ כאן את כל ה "לא רוחניים" מביניכם,

אבל בואו, תנשמו, זה מה שקרה, יש דברים כאלו! תשתחררו כבר, אנחנו ב 2018!

והקול הפנימי הזה אמר לי חד משמעית, ממש באמצע ההתרוקנות:

"תגידי, יא מצחיקה, לא קלטת עדיין? לא נפל לך האסימון? לא הבנת את הרעיון? שבגלגול הזה בחרת לחיות חיים לא רגילים? ששום "תבנית" לא הולכת להתיישב עלייך? שזה שאין לך בית כבר מגיל כל כך צעיר מזמין אותך לבנות את הבית הפרטי שלך אחר, איתן יותר, חדשני, פורץ דרך? תשתחררי, יאללה, יהיה קצת קשה? טוב, הרבה קשה, לא לצעוק עליי! בסדר... אבל גם יהיה מרתק, מלמד, מצמיח וכמו שאני מכירה אותך... זה גם יאפשר לך להראות לאחרים ואחרות את הדרך, אז יאללה תזרמי עם החיים!"

הורדתי את המים, הרמתי את המכנסיים ורצתי לנתן בחדר השני –

"שמעתי קול!"

מה שיפה בנתן שהוא לא נלחץ מדברים כאלה, ההפך, נתן היה מבסוט:

"באמת, מה הוא אמר?"

"היא. היא אמרה לי לזרום על החיים שלי ולא לחכות, להביא ילד לבד!"

 

איזה מזל שלפעמים אני מקשיבה לקולות שבוקעים מאסלות.

 

כמות הנשים שמגיעות אליי בשנים האחרונות עם התנאי – 
עד שאני לא מוצאת בן זוג אני לא מביאה ילד לעולם – הולכת וגדלה בצורה מדאיגה מאוד בעיניי.

 

העניין הוא לא בשאלה האם אני רוצה בכלל להביא ילד לעולם לבד או לא, שזו שאלה לגמרי לגיטימית כמובן. שאלה שאני יכולה לשתף שטרפה גם את לילותיי לפני שעשיתי את הבחירה האישית שלי. העניין הוא גם לא בחשש שלא לעמוד בנטל הכלכלי של לגדל ילד לבד. חשש הגיוני לגמרי כמובן. העניין שאני רוצה לשים על השולחן הוא - נושא העצמיות והעצמאות הנשיות.

 

אז עצמיות ועצמאות נשיות, בואו נדבר על זה רגע. או שניים.

מכירים את המשוואה HAVE – DO – BE?

כשיהיה לי (כסף, בן זוג, בית...) אז אוכל (ללמוד, לעשות ילד, לפתוח עסק) ואז אהיה (מאושרת, שמחה, שלווה, מסופקת)?

את המשוואה הזאת, זו שמסובבת את העולם המערבי ומדירה שינה מעיניו, זו שגורמת למלחמות עקובות מדם, לריבים על ירושות שלא נגמרים ולמאבקי גירושין מכוערים, למדתי עוד בבית הספר הראשון לאימון.

דרך אגב, המשוואה הזאת היא גם ההשראה ל "טבעת" בסרט שר הטבעות ולדמותו האלמותית של גולום האומלל, המכור אליה עד שיגעון וכיליון. 

והמשוואה הזאת גם גורמת לכל כך הרבה נשים נפלאות, חכמות, מצליחות, יפות, מדהימות, להגיע אליי לחדר האימון ממררות בבכי על כך שהן קמו בוקר אחד וגילו שאיחרו את רכבת האימהות הביולוגית, שזמנן עבר, הכל כי חיכו זמן רב מדיי על הגזוזטרה לאביר על הסוס הלבן שיגיע ויסדר להן את החיים.

ברגע שהאושר שלי, חדוות העשייה והמוטיבציה שלי לגדול ולצמוח בעולם הזה, תלויים במשהו חיצוני, כזה שאולי יגיע ואולי לא, במוקדם ומאוחר סופי להתאכזב, במוקדם ובמאוחר יגיע הרגע שאהפוך ל " קורבן של הנסיבות".

ככה זה.

נועדנו לקחת אחריות מלאה על חיינו, נולדנו לצמוח, לקום מחוזקות/ים מנפילות ומנסיבות חיים מאתגרות, נועדנו לגדולה. חלקנו נועדנו להיות אימהות ואבות.

וכהורים נועדנו לטפח את הדור הבא. איזו זכות!

הזכות הזו שהיא גם חובה, לחיות את החיים במלואם ולקחת מאה אחוזי אחריות עליהם, מציבה בפנינו שיעורים שונים ומגוונים. יש כאלו שיבורכו בזוגיות אוהבת ומעצימה ובמשפחה מפוארת אך האתגר שלהם יהיה למצוא עבודה ראויה ומכבדת ושם נמצא השיעור שלהם, יש כאלו שייגעו בכל כוכב של הצלחה מבחינת הקריירה אבל יגלו יום אחד כי הבריאות שלהם רופפת כי שמו אותה בתחתית סדר העדיפויות יותר מדי זמן, ויש כאלו שהמתנה שלהם תחכה להם/ן בצורה של הורות יחידנית...

אימהות עצמאית בעידן הפוסט מודרני זו ללא ספק מתנת הצמיחה שלי ואני מחויבת להגשים אותה עד תום!

תודה שקראתן וקראתם עד לכאן. זה גם היה המאמר הראשון שלי בבלוג אז בכלל תבורכו על הפרגון וההמצאות שלכם ושלכן בעולמי:)

אפשר להמשיך לעקוב אחריי, להירשם לניוזלטר שלי ולקבל עדכונים והטבות חמות מהשטח ועוד ועוד הפתעות שיצוצו בהמשך.

שלכן ושלכם בהמון אהבה והערכה,

אני

אני מזמינה ליצור גם קשר אישי
  • בואו לבקר אותי בפייסבוק
Maya Pipano