חיפוש
  • mayapipano

איך להיפרד ללא צורך באשפוז במרכז גמילה

עודכן ב: 10 נוב 2018


נרקומנית של תשומת לב. ג'אנקית של מגע, מסוממת משאריות של אהבה שהושלכו לעברי בפינת הרחוב, מסניפה באובססיביות מילים שנזרקו לאוויר ללא כיסוי וממש במקרה נחתו דווקא על הראש שלי, ככה התנהלתי באותם ימים אפלים, טרום ההבנה איך להיכנס למערכת יחסים בלי להתחיל לפתח חוויית התמכרות קשה.


"את בטח עוברת תקופה מאוד קשה...", "וואי וואי, אני מתאר לעצמי שאת בסוג של דהירה על רכבת הרים עכשיו...", "כואב לי שעד שסוף סוף פתחת את הלב את מדממת שוב...". אלו רק חלק מהמשפטים שנאמרים לי בשבועות האחרונים מאז הפרידה מבן הזוג האחרון שלי.

כשאני מנסה להסביר שאני לא דוהרת, מדממת או עוברת "תקופה", אני מקבלת לרוב פליאה מהצד השני: "נו, בכל זאת, אנחנו פה בין חברים, לי את יכולה להגיד את האמת...".

אז נכון שאני כואבת, ברור, מעצם העובדה שבחרתי לסיים מערכת יחסים, למרות שהיו בה גם הרבה דברים טובים, אז זה לא פשוט לסיים את כל זה, אבל באמת ובתמים – אני ממש לא כואבת כמו שהייתי בפרידות הקודמות שלי. פרידות שבהן הייתי על סף אשפוז במרכז גמילה. ולא, אני לא מגזימה כשאני אומרת את המילים אשפוז ומרכז גמילה.

עזבו, בואו לא נכנס לסיטואציות ספציפיות, כמו למשל, (איך שאתם אוהבים לגרור אותי לזה...) טוב, קבלו: יפו, שתיים בלילה, אמצע ינואר, שמונה מעלות בחוץ אבל מסיבה לא ברורה אני מסתפקת בכותונת בית דקיקה בצבע סגול בורדל, שקניתי בביקורי האחרון בויקטוריה סיקרט ניו יורק (כנחמה על זה שננטשתי על ידי גבר מסיפור אחר), יושבת על הרצפה המטונפת בחדר המדרגות של הקומה השנייה בבניין הרעוע שגרתי בו באותה תקופה חשוכה של חיי, צורחת לתוך הנייד: "תחזור! תחזור עכשיו!!! עכשיו אמרתי!!!!! אתה שומע אותי?! בבקשה... הלו? הלו?..." סצנה אמתית. מוזמנים לבדוק מול דיירי הבניין דאז. נכון שעבר מעל עשור, אבל מבטיחה לכם שהם עדיין זוכרים.

נרקומנית של תשומת לב. ג'אנקית של מגע, מסוממת משאריות של אהבה שהושלכו לעברי בפינת הרחוב, מסניפה באובססיביות מילים שנזרקו לאוויר ללא כיסוי וממש במקרה נחתו דווקא על הראש הקטן שלי, ככה התנהלתי באותם ימים אפלים. כל זה היה טרום ההבנה איך להיכנס למערכת יחסים מבלי להתחיל לפתח חוויית התמכרות קשה.


ואז, ב2006 קרתה תאונת הדרכים.


כן, זאת אני בבית החולים

ובעקבותיה הגיע השיקום הארוך, הפיזי והמנטאלי. ואחר כך השיקום של העסק שהיה לי בזמנו, שחטף מכה קשה בזמן שביליתי מעל חודשיים בבתי חולים. ואז, יום אחד, נחשפתי לכל עולם ההתפתחות האישית והתחלתי להתפתח. אישית ועסקית. ועברתי סדנאות על סדנאות וטיפולים אנרגטיים מכל זוג אפשרי, ותהליכים עמוקים, כאלו שפתחו לי כמעט כל צ'אקרה אפשרית. ואז התפתחתי עוד. ממש. הרבה. נהייתי ממש ממש מפותחת, והפכתי למאמנת די מוצלחת. אבל לא משנה כמה שהתפתחתי תמיד נשארה לי בראש אמונה חזקה שאומרת ככה: "אפשר בהחלט לסמוך על היקום (או על הבריאה, או על אימא אדמה, תלוי איזה פסטיבל רוחני סיימתי בדיוק) אבל על גברים – לא ולא."

וככה התהלכתי לי בעולם, פתוחה לכאורה, צמאה ללמידה מכל סוג שהוא, רק לא למידה שניתן ללמוד אך ורק בתוך מערכת יחסים זוגית, ושהיא, כמה מפתיע, הלמידה הכי מאתגרת בעולם. טוב, אולי אחרי הורות. רק שבהורות אי אפשר כל כך לעזוב הכל וללכת, נכון? ובזוגיות? אפשר גם אפשר! נכון? בטח שהיום. בטח כנשים עצמאיות בעידן הפוסט מודרני, לא ככה? כאלו שביססו להן קריירה איתנה בזכות עצמן, חיי חברה עשירים וגם, מעגל של חברים וחברות שרק אומרים לנו מהבוקר עד הערב כמה שאנחנו מהממות ו "תסדרי את הכתר" וכמה שההוא "לא שווה אותך בכלל", לא מגיע לך לקרסוליים, לציפורן של האצבע הקטנה של הרגליים!", נכון? שאנחנו "טובות מדיי בשבילו", נו תודו שיש לכן כמה חברות כאלה? וגם כמה ידידים... נו, בחייאת. תודה.

אז איך אפשר להיכנס למערכת יחסים, אוהבת, טובה ומיטיבה, כזו שיש בה תשוקה ואינטימיות ומלא דברים טובים מבלי לפתח תוך כדי חוויית התמכרות קשה? כך שבעת הצורך, אם נבחר, גם נוכל לצאת ממנה ללא צורך באשפוז במוסד גמילה? שמחה ששאלתן!

הידעתן? חוקרים שסרקו את מוחותיהם של נבדקים שנעזבו על ידי בני זוגם מצאו כי לאחר פרידה פעילים אזורים מוחיים הגורמים להתמכרות ולמצוקה.

אז מה קורה שם בעצם?

נוגה בר, מייסדת "החוויה הדיאלוגית", כותבת במאמר האחרון שלה: "למרות שהתאהבות היא שיא של חוויית המפגש, יש בה גם סכנה. התלות שנוצרת באדם האחר אינה מאפשרת בעלות בית ובחירה חופשית. החרדות שעולות, חוסר השקט, ההזדקקות שאין לה סוף אינם נותנים מנוח. לחיים יש טעם או אין טעם בהתאם לנוכחות של האובייקט. תמה השליטה של האדם על חייו. התאהבות היא כהתמכרות .ואם התאהבות היא התמכרות, אז פרידה היא תהליך גמילה."

מסכימה עם כל מילה של נוגה, שזיכיתי זכות גדולה להיות התלמידה שלה לפני מספר שנים. אבל כמו שאמרתי, אני רוצה לשים את הדגש על איך להיכנס מלכתחילה לקשר זוגי ללא פיתוח אותה חוויית התמכרות קשה.

בבואי לדיאדה זוגית, יש לי למעשה שתי גישות שאני יכולה לנקוט, גישה בונה וגישה הורסת. בואו נדבר רגע על האחרונה, זו שהורסת – כמו שנוגה ציינה היא הורסת מפני שנוצרת בה תלות באדם אחר ובכך מונעת מאיתנו את העצמיות הנשית שלנו – את הבעלות בית והבחירה החופשית שלנו. אנחנו למעשה הופכות ל "אורחות לרגע" בחיינו, עלה נידף ברוח חסר כל שורש החלטה וזו כמובן, כיאה לנרקומניות בהגדרה, תחילתה של הדרדרות בתחושת הערך והביטחון העצמי שלנו. אנחנו לא סומכות על עצמנו, כמו שהנרקומנית לא סומכת על המילה של עצמה. ולכן, נשים יקרות, זה לא הגבר שעליו אנחנו לא יכולות לסמוך - הגבר הוא גבר. סובייקט שלם עם עבר משלו ואמונות מעכבות משלו וגם דברים נפלאים משלו כמובן – אלה אנחנו, הנרקומניות, שבבואנו לקשר שיש בו איכויות של התמכרות, "שוברות לעצמינו את המילה" פעם אחר פעם ובכך רומסות כל חלקת ביטחון עצמי.

אז מהי למעשה הגישה הבונה להיכנס לקשר? חשוב להיכנס לקשר עם השאלה: על איזה יסודות אני רוצה לבנות את "הבית שלי"? ("הבית שלי – מודל תומך לעבודה פנימית וזוגית" הוא המודל המוביל שלי אותו אתן יכולות לקבל במתנה במדריך הזוגי שלי כאן*) והנה מגיע אולי הגילוי הכי חשוב שלי בשנים האחרונות, גילוי שכשאני גיליתי אותו כל העולם שלי השתנה בבת אחת, לטובה ולעולם, וגם אם יהיו קשיים ואתגרים בדרך, העולם שלי לא יחזור להיות מה שהיה - היסודות של הבית שלי הם תמיד אני!

אם אנסה לבנות את היסודות של הבית שלי תוך תלות במשהו או מישהו חיצוני, אם אנסה לקצר תהליכים, ובטח ובטח אם אנסה לבנות בית בלי יסודות בכלל... (דרך אגב, תופעה שכיחה בקרב פנויים פנויות שרוצים/ות להיות בזוגיות אבל לא עושים/ות עבודת מודעות בכלל) סופו של הבית להתפרק, נכון?

אז מה לעשות? קודם כל להבין לעומק את המשמעות של היסודות והחשיבות שלהם, ומיד אחר כך – לעשות הכל כדי לבנות אותם הכי יציב שאפשר! לעשות כל מה שצריך, אבל כל מה שצריך, כדי שהיסודות יהיו איתנים! בית בעל יסודות איתנים יעמוד בפני רוחות השינוי, הגשם והחמסין, בית בעל יסודות איתנים יישאר לאורך שנים ארוכות. וזה הרי הרעיון, נכון?



אז איך הולכת העבודה עם היסודות?

אני מניחה ששמעתן לא פעם את המילים doing ו-being (עשייה והוויה) בהקשר לאימון. הרעיון פשוט: להתמקד במה שאנחנו עושות אבל לא פחות, ואפילו יותר מכך, להתמקד במי שאנחנו רוצות להיות.

נתחיל בדוגמה: חשבו לרגע על האישה עם הביטחון העצמי הגבוה ביותר שאתן מכירות. איך היא הולכת? מדברת? מה אתן חושבות עליה? לפי דעתכן, איך החיים שלה מתנהלים?

ברור לכן שאישה עם ביטחון עצמי תתנהג איך שדמיינתן אבל מה הייתן אומרות אם הייתי מספרת לכן שאפשר להתנהג כפי שאישה עם ביטחון עצמי מתנהגת בקשר וכתוצאה מכך להתחיל להרגיש כמוה? מה אם הייתי אומרת לכן שבהתחלה זה ייראה לכן מאולץ אבל בהמשך זה יהפוך לחלק טבעי מכן?

זו דוגמה טובה לקשר הדו-כיווני שיכול להיות בין doing (עשייה) ל-being (הוויה).


באימון על פי מודל הבית שלי נענה באומץ על השאלה: "מי אני בוחרת להיות כדי ליצור זוגיות אוהבת ומעצימה בחיי כבר עכשיו?". המילה בוחרת מאוד חשובה והרעיון של כבר עכשיו - עוד יותר חשוב! וכמו 4 מוטות של בית, נבחר 4 הוויות, שהן - 4 יכולות, מיומנויות, כישורי חיים שאני הולכת לחזק/לאמץ/לטפח אצלי במהלך האימון כדי להגיע לקורת הגג שהגדרתי הכי מדויק שאפשר.

דמיינו שיש לכן רשימת תכונות רצויות, אותן תכונות שהייתן רוצות להטמיע בכן על מנת לברוא את אותה זוגיות שאתן חולמות עליה. ועכשיו, דמיינו שאתן מתאמנות באופן ממוקד ושיטתי על כל אחת מהתכונות האלו עד שהיא הופכת לטבע שלכן. כתוצאה מכך, התכונות האלו מביאות אתכן לתוצאות שאתן כל כך רוצות להשיג ובעצם, מביאות אתכן עד לזוגיות הרצויה לכן. במקום לעבוד על ה-doing ולהשאיר את ה-being ללא שיפור, אתם מתאמנים על ה-being ומשפרים באופן משמעותי את ה-doing

כך הפוקוס שלכן הוא תמיד על ההתפתחות שלכן בתוך הקשר וכך תמיד תשאל השאלה האם הקשר הספציפי הזה, בו אני נמצאת כרגע, נכון עבורי ומאפשר לי להיות "יותר" בכל אחת מהתכונות שבחרתי.


הערה חשובה: לא תמיד הדרך שלי לחזק תכונה רצויה אצלי תהיה ממצב של נוחות ושיתוף פעולה עם בן הזוג שלי, לפעמים ההפך. למשל: יכול להיות שאבחר להתאמן ולחזק אצלי את יכולת ההקשבה לאחר ודווקא בזכות זה שבן הזוג שלי יחזיק בדעה מאוד שונה משלי לגבי נושא מסוים אוכל באמת להתאמן ולחזק את "שריר ההקשבה" שלי. ממש כמו באימון כושר בו השרירים שלנו מתחזקים דווקא כשקשה לנו, נכון?


אז זו העבודה, נשים יקרות ועצמאיות שאתן. מזמינה אתכן בחום לאמץ אותה וגם מזכירה שאני כאן לכל שאלה בנושא הזה, מחויבת ללוות אתכן כל הדרך לפיתוח העצמיות שלכן, מחוץ לקשר הזוגי ובתוכו.


שלכן בהמון הערכה, אני

377 צפיות4תגובות
אני מזמינה ליצור גם קשר אישי
  • בואו לבקר אותי בפייסבוק
Maya Pipano