חיפוש
  • mayapipano

איך לקום ממשבר. בפעם המאה ואחת

עודכן ב: מרץ 6


על כמעט כל מאה המשברים הקודמים שעברתי עד גיל ארבעים ושלוש, לא חסכתי טרחה מכם וכבר כתבתי לא פעם פה בבלוג, בפייסבוק האישי, בהרצאות ובכנסים שלי, סתם כשהייתי שיכורה טילים באיזה בר נידח בתל אביב או באיזה גסטהאוס מעופש בהודו. לפני שנתיים וחצי אפילו הגדלתי לעשות בזמן שהכרחתי אתכם לתמוך בי בעשרות אלפי שקלים, בפרויקט מימון ההמונים להוצאת ספר הביכורים שלי לאור, וגם שם השלמתי עבורכם את התמונה הגדולה ל: "בואו תראו איזה חיים דפוקים שעברתי", כך שיש לכל מאן דבעי כרגע עדויות חותכות מפוזרות בכל רחבי הרשת שבאמת, אבל באמת, עברתי כמות כזאת אסטרונומית של משברים. אבל בדיוק כשחשבתי שכיסיתי את מכסת המשברים, הגיח המשבר המאה ואחת. אז איך קמתי ממנו, אתם שואלים?


איך לקום ממשבר בפעם הראשונה והשנייה, כולנו יודעים. טוב, לפחות רובנו. בפעם השלישית כבר נצטרך יותר תעצומות נפש, אולי קצת כלים, בטח נשקול ללכת לקבל עזרה, אבל הי – אם הצלחנו בשתי הפעמים הראשונות, קטנה עלינו הפעם השלישית, לא ככה? ואחר כך, פעם רביעית, חמישית, זה כבר רץ, כי אנחנו הרי כבר "מאומנים" בליפול ולקום, נכון? סבבה. אבל מה לדעתכם יקרה אחרי הפעם המאה? מה היה קורה לכם אם הייתם נופלים מאה פעמים, ואז היתה מגיעה הפעם המאה ואחת? האם עדיין הייתם קמים ממנה?

ואם כן, אז איך? ואולי כבר עשיתם את זה. אם כן אשמח לשמוע. באמת. אל תשמרו לעצמיכם. בינתיים, עד שתשתפו משלכם, אספר לכם על הקימה המאה ואחת שלי.


המאה ואחת שלי:

ב 9.2.2020 ב20:38 בערב, הקמתי את עצמי מהספה הירוקה, אותה ספה עליה הייתי מרוחה במשך כל הערבים במשך כל שלושת החודשים האחרונים מאז ניתוח החלפת המפרק שעברתי, ועשיתי מעשה - ניגשתי לארון בחדר השינה שלי. פתחתי אותו והוצאתי ממנו את כל הבגדים. ניקיתי אבק מהמדפים. גיהצתי את כל החולצות והשמלות דורשות הגיהוץ ומיינתי לפי סדר החשיבות וההתאמה. אחר כך פניתי לחדר האמבטיה. הוצאתי מהארון התחתון, זה שמתחת לכיור ושאני משתמשת בו בעיקר לשליפת גלילי נייר טואלט, את כלי האיפור הנטושים שלי. גם מהם הסרתי אבק. הרבה אבק. מיד אחר כך הנחתי אותם בסדר מופתי מימין לכיור. אחר כך התפניתי לפעולה שממנה הכי נמנעתי בחצי שנה האחרונה – הסרת שיערות ברגליים. הבנתי שהגיע הרגע. והרגע הזה הוא עכשיו.

הוצאתי מהמדף העליון בארון שבחדר השינה את השקית הלבנה עם המכשיר להסרת שיער בן השמונה עשרה שלי (בן שמונה עשרה, מה תעשו לי?) התיישבתי על קצה המיטה, מתחתיי פרסתי מגבת גדולה, והתחלתי לסלק ממני תלתלי שיער קטנטנים מאזור השוקיים והסביבה.

כשסיימתי את הפעולה המתישה, נכנסתי להתקלח. חפפתי, שמתי מסכה שקניתי כבר לפני שנה, רגע אחרי שחשבתי שבדיוק קמתי מהמשבר האחרון שלי, שהנה זהו, סבלתי מספיק. לא השתמשתי בה מאז. שטפתי טוב טוב את השיער. על הדרך שטפתי עוד כמה דברים.

שטפתי את הכאב שלי. שטפתי את חוסר האונים. שטפתי את האכזבה שלי מהמשפחה שלי. את זה יחסית היה קל לשטוף, כבר התרגלתי. את האכזבה שלי מאנשים שקראתי להם חברים ושאפילו לא טרחו להתקשר אחרי הניתוח, הייתי ממש צריכה לשפשף חזק. בסוף הצלחתי. כי החלטתי שזהו. הגיע זמן לפנות מקום לחברויות חדשות, הזדמנויות חדשות, קשרים חדשים, ואולי... אהבה, מלח מים! ששש, רק אולי.



אחר כך עמדתי מול המראה בנקודה הכי מוארת שיכולתי למצוא ומרטתי בפינצטה שיערות מיותרות מהגבות. ועם כל שיערה קטנטנה שמרטתי, החלטתי גם למרוט עוד גרם של שיפוטיות כלפי עצמי. שיפוטיות על זה שאני לא מספיק. לא מספיק בן אדם, לא מספיק אימא טובה, לא מספיק חברה טובה, הסרתי את כל זה. אחר כך שמתי קרם לחות על הפנים והספגתי קלות לתוך העור כמו שמראים תמיד בפרסומות. ועל הדרך גם הספגתי לתוך העור והנשמה שלי חלקיקים של חמלה ואהבה כלפי עצמי וזרזיפים של מנטרה כזאת שאומרת ש: שבוודאי שלכל אחד יש את הסיפור שלו, ולכן גם לי יש את הסיפור שלי, ולכן – זיבי. מין מנטרה שכזאת, אמרתי לכם.


אחר כך לקחתי נשימה עמוקה והתאפרתי. וצבעתי את לחיי ועיניי ונפשי העייפה בצבעים חדשים. צבעים של שמחה, של קבלה, של הודיה על החברויות החדשות שנכנסו לחיי ועל העזרות המפתיעות לפני ואחרי הניתוח, צבעים של אהבה ועוד המון המון צבעים נפלאים שלא ידעתי לקרוא להם בשם אפילו, אבל שהרגישו והריחו לי כמו התחלה של משהו חדש.


אחרי כמה דקות כבר הרגשתי פיזית הרבה יותר טוב. אחרי כמה שעות התחלתי לחייך מהבטן, אחרי עוד כמה שעות, כשאספתי את אלה – דורה שלי מהגן וחיבקתי ונישקתי וליטפתי ושוב חיבקתי ונישקתי אותה, זה כבר עבר לכל הגוף. יום אחרי זה כבר התחיל להתגלגל החוצה. פשוט התחלתי לחייך בלי סיבה. ככה כי בא לי. כי ככה החלטתי.

יומיים אחרי סגרתי עסקה גדולה עם לקוח חדש והכסף שנכנס לחשבון הבנק גם תרם להרגשה הטובה. שלושה ימים אחרי הבאתי את המנקה המהממת שלי (לא לבקש טלפון היא עסוקה!) שתנקה לי יסודי את הבית

הסלון, המטבח, את סביבת העבודה ואת סביבת האהבה שלי. שהכל יהיה מוכן למקרה ש... ששש, מלח מים אמרנו! ארבעה ימים אחרי נכנס ניצן מתוק של אהבה לחיי (ששש, מלח מים, לא לתשאל אותי, לא לשלוח לי לבבות בוואטסאפ ושאלות: מתי החתונה וילד שני למיניהן, שקט! נעים לי ודי. ושקט. נעים לי)

והנה, חודש אחרי, החלטתי לשתף אתכם בקימה המאה ואחת שלי.

גם בשבילכם, אבל בעיקר בשבילי - כדי להצהיר שהנה, שוב קמתי. למרות הכל.


תודה שקראתם עד כאן. ועכשיו, עם כל הקורונה באוויר לכו ותפיצו אהבה בגלונים.

158 צפיות
אני מזמינה ליצור גם קשר אישי
  • בואו לבקר אותי בפייסבוק
Maya Pipano