חיפוש
  • mayapipano

דברים שלמדתי על עצמי בממלכת פנטזיה


אם רק הייתי יודעת שהשיעור הכי חשוב שאלמד על עצמי ב 13 השנים האחרונות, שהן גם 13 השנים הראשונות של שארית חיי, מאז תאונת הדרכים שעברתי, יהיה כל כך פשוט ומתומצת, אחד כזה שזקנה חכמה בת תשעים הייתה יכולה ללמד אותי בקלות בשיחה נעימה של שבת בבוקר במרפסת הבית שלה על כוס תה עם לימון ועוגיות בטח היה לי עשור וחצי הרבה יותר פשוט וקל.


אבל מה לעשות שליקום/ לקדוש ברוך הוא/ לישו/ השלימו את החסר, יש כנראה דרכים יותר יצירתיות ללמד אותנו שיעורים חשובים על עצמינו? מה לעשות שלפעמים אנחנו אמורים לעבור הרי חושך וביצות ייאוש, לפגוש במפלצות ענק שחורות, להילחם בהן ולהיזרק מובסים למעמקי האוקיינוס הגדול, כמעט לטבוע, עד שדרקון המזל שלנו יגיח, ממש שנייה לפני הסוף, ויציל אותנו ואת כל ממלכת פנטזיה מהלא כלום ומאבדון מוחלט?



כשהייתי בת תשע לקחו אותי לראות סרט בשם "הסיפור שאינו נגמר". כמה רגעים אחרי שהושבתי את הישבן הקטן שלי על כיסא בית הקולנוע הגדול התחיל לי התקף חרדה נוראי. הייתי בחרדה קיומית מהאפשרות שהסרט ייגמר מתישהו. ייגמר ויחזיר אותי בחזרה, בעל כורחי, למציאות הקשה שבה חייתי עד לאותו הרגע. אני זוכרת שכל חמש דקות הסתכלתי על שעון המיקי מאוס שלי מפחדת פחד מוות שהשניות יהפכו לדקות והדקות לשעה והשעה לשעה וחצי שתביא איתה את כתוביות הסיום הנוראיות מכל.


לבסוף, כדרכם של סרטים, הסרט נגמר ואותי גררו בוכה מאולם הקולנוע. חזרה לבית ההרוס בשכונת הנביאים בבת-ים ולסיפור הגירושים הדפוק של ההורים שלי. בחזרה לבית הספר ולמשפטי ה"יש לה פוטנציאל אבל..." שנזרקו מכל עבר בתקופה שהפרעות קשב וריכוז פשוט נקראו עצלות. אבל הסרט הזה שינה את חיי לנצח. כי פתאום כל שמות הגנאי שהוטחו לעברי מאז שזכרתי את עצמי בבית, בגן ובבית הספר, שמות כמו "מעופפת", "אסטרונאוטית" ו"חייזרית" נעלמו בבת אחת ובמקומם הופיעו חופש ואנחת רווחה. הייתי מאושרת. אני יודעת לאן אני שייכת סוף סוף.

אין ספק שהסרט הזה הציל אותי ועזר לי לצלוח הרבה משברים במהלך החיים המסובכים שלי. גם בהתאוששות מתאונת הדרכים שעברתי לפני 13 שנים הוא ליווה אותי כמו דרקון מזל נאמן ולא נטש אפילו לא לרגע אחד. כל כך הרבה ביצות ייאוש עברתי בעשור וחצי האחרונים, אבל איכשהו, תמיד שנייה לפני הסוף, ניצלתי על ידי דרקון המזל שלי, שנשא אותי בכנפיים הלבנות והמקושקשות שלו, כל הדרך חזרה לממלכת פנטזיה.


בחמישי הקרוב אני הולכת לחגוג בר מצווה. 13 שנים לתאונת הדרכים שעברתי ולאירועים שבאו בעקבותיה וששינו את חיי לתמיד ולטובה. אבל אם הייתי צריכה לבחור את השיעור הכי משמעותי שקיבלתי ב 13 השנים האלה, הייתי ללא ספק בוחרת בשיעור שאני אוהבת לקרוא לו: "תהיי מי שאת. אני חותמת עלייך!".

ואם אתם אומרים לעצמיכם עכשיו: " פאק, כל כך הרבה לעבור בשביל שיעור כל כך פשוט?? תהיי מי שאת? זהו? וואלה?", אז כן, וואלה. זהו. בלי זיקוקי דינור, (טוב, אולי רק קצת), בלי חצוצרות, (טוב, אולי רק קצת), פשוט להיות אני. אני חותמת עליי. ואם למישהו יש טענות תשלחו אותו אליי. אני כבר אדע מה לענות לו. לפעמים אבקש סליחה, לפעמים אעיף אותו מכל המדרגות, לפעמים משהו באמצע.

אנחנו יכולים ללמוד מטעויות, לצמוח, לקבל את האחר, לשנות משהו, להוסיף משהו, לוותר, ליפול ולקום חזקים יותר אבל את כל זה אנחנו אמורים לעשות מתוך תשתית מאוד חזקה ואיתנה. והתשתית הזאת נקראת "קבלה עצמית". הכל מתחיל ונגמר בה.


אז אם יורשה לי לתת לכם טיפ, אחד כזה של ילדה שחוגגת בר מצווה, אני אלחש לכם באוזן, מבלי שהמבוגרים ישמעו, שאם נשארו לכם מאה שקלים אחרונים בכיס תשקיעו אותם בלקבל את עצמיכם בדיוק כמו שאתם. מכאן, אני מבטיחה, תתחיל תנועה מדויקת ונדיבה כלפי קבלת העולם כולו. מכאן ממלכת פנטזיה תתעורר לתחייה מחדש. מכאן יקרו דברים נפלאים.


ואם אתם כבר שם והגעתם עד לכאן ובא לכם לעוף על החיים שלכם ולהוריד חלומות לקרקע ביחד איתי, ואתם מספיק זריזים אז אני נותנת לכם מתנה די מטורפת - ל13 הפונים הראשונים, פגישת אימון - לייזר איתי במחיר... של 13% מהעלות המלאה שלה. מוזמנים להשאיר לי שם ונייד לחזור אליו בהודעה ואצור איתכם קשר במהלך השבוע הקרוב לתיאום שיחה כזאת.

55 צפיות
אני מזמינה ליצור גם קשר אישי
  • בואו לבקר אותי בפייסבוק
Maya Pipano