חיפוש
  • mayapipano

הבחירה להיות יחידנית - זוהי חירותי


בשנתיים האחרונות, מאז שהפכתי ליחידנית ובעיקר מאז שפורסמה הכתבה עליי בעיתון לאישה ,יותר ויותר נשים פונות אליי בהודעות אישיות, בפייסבוק ובמיילים, כשכל מטרתן היא להתלבט ביחד איתי בקול רם האם להביא לבד ילד לעולם כן או לא.

הפניות האלה לרוב (טוב, תמיד) מעצבנות אותי מאוד.

יש מצב שאני יוצאת פה לא נחמדה עכשיו, אני מודעת לזה, אבל וואלה זו האמת.

אני די נגנבת מזה שאישה, בשנות הארבעים (לפעמים המאוחרות) לחייה, לא פעם קרייריסטית בעלת תואר ראשון, שני ואפילו איזה דוקטורט להתגאות בו ולתלות על הקיר, פתאום הופכת לפסיבית דווקא בנושא כל כך חשוב, ומגדילה לעשות כשהיא מצפה ממני שאיכשהו אני זו שאתן לה את "התשובה לשאלה" – אימהות יחידנית כן או לא.

אין שום שאלה שאותן נשים שואלות אותי שקשורה באמת ובתמים לאיזשהו ידע שאני אמורה לספק (לשאול אותי איך בדיוק הולך התהליך בבנק הזרע מא' ועד ת' במקום ללכת לרופא המשפחתי ולקבל הפניה למכון לבריאות האישה? מגוחך בעיניי), אין שום "אמת אחת" שאני יכולה להציג להן, ובכלל, ההרגשה הכללית היא שיש פה איזו מישהי מהצד השני שפשוט מנסה למשוך זמן ולא להחליט. שזה אומר לא לקחת אחריות על חייה.

בפעמים שהסכמתי שיתקשרו אליי, לפעמים אפילו בשעות מאוחרות של היום, כי אותה אישה לא רצתה לכתוב בהודעה מה סיבת הפנייה אליי תחת הכותרת "זה אישי מדיי...", שמעתי שאלות כל כך הזויות שהופנו אליי עד שממש לא יכולתי יותר ופשוט סיימתי את השיחה בחדות בהסבר ש... אני אם יחידנית ובדיוק עבר עליי יום ארוך מאוד.


בואו נדבר גלויות, להחליט להיות אם יחידנית היא לא החלטה קלה.

אני זוכרת היטב את הרגע שבו אני הייתי זו שלקחתי את ההחלטה.

אני זוכרת את הריחות, את הקולות, אפילו את הדחיסות של האוויר.

זה היה בשירותים.

בדיוק התפניתי.

הייתי באמצע טיפול אצל נתן אמסטר, שהיה האדם שבחרתי בו ללוות אותי באותה תקופה כשהמטרה המרכזית שלי הייתה ליצור זוגיות בעולמי. בחרתי בנתן כי מצאתי בו יכולת הקשבה ונחמה יוצאות דופן. הייתי כל כך צריכה את זה באותם ימים.
הטיפול עם נתן העלה הרבה זיכרונות, חששות, דפוסים מחבלים וגם, איך לא, את הדילמה סביב עניין הגיל שלי (הייתי אז בת 38) והמצב הגופני שלי בעקבות תאונת הדרכים שעברתי שכלל ועדיין כולל 12 ברזלים באגן, ברך דפוקה ופוטנציאל להחלפת מפרק.
הטיפול העלה הרבה כאב על פנטזיה שהתנפצה בעקבות האיחור הכרוני של האביר על הסוס הלבן, דכדוך בלי נסבל על כך שאני הולכת להביא דור שני לעולם לבנק הזרע (כן, עליתם עליי, גם אני משם, ראו קישור לכתבה למעלה...) ותהומות של עצבות על זה שאני בכלל חושבת להביא ילד בלי לספק לו דמות אב לתפארת מדינת ישראל.


נתן הכיל, הקשיב, ניחם ובעיקר שאל הרבה שאלות.

באופן טבעי ההצפה הרגשית הזאת גרמה לי ללכת הרבה לשירותים כדי להתרוקן.

באחת הפעמים האלו פתאום הבנתי.

האמת? ששמעתי קול פנימי שקרא לי מתוך האסלה...

הדבר האחרון שאני רוצה עכשיו זה להלחיץ כאן את כל ה "לא רוחניים" מביניכם,

אבל בואו, תנשמו, זה מה שקרה, יש דברים כאלו! תשתחררו כבר, אנחנו ב 2019!

והקול הפנימי הזה אמר לי חד משמעית, ממש באמצע ההתרוקנות:

"תגידי, יא מצחיקה, לא קלטת עדיין? לא נפל לך האסימון? לא הבנת את הרעיון? שבגלגול הזה בחרת לחיות חיים לא רגילים? ששום "תבנית" לא הולכת להתיישב עלייך? שזה שאין לך בית כבר מגיל כל כך צעיר מזמין אותך לבנות את הבית הפרטי שלך אחר, איתן יותר, חדשני, פורץ דרך? תשתחררי, יאללה, יהיה קצת קשה? טוב, הרבה קשה, לא לצעוק עליי! בסדר... אבל גם יהיה מרתק, מלמד, מצמיח וכמו שאני מכירה אותך... זה גם יאפשר לך להראות לאחרים ואחרות את הדרך, אז יאללה תזרמי עם החיים!"

הורדתי את המים, הרמתי את המכנסיים ורצתי לנתן בחדר השני –

"שמעתי קול!"

מה שיפה בנתן שהוא לא נלחץ מדברים כאלה, ההפך, נתן היה מבסוט:

"באמת, מה הוא אמר?"

"היא. היא אמרה לי לזרום על החיים שלי ולא לחכות, להביא ילד לבד!"

איזה מזל שלפעמים אני מקשיבה לקולות שבוקעים מאסלות.

כמות הנשים שמגיעות אליי בשנים האחרונות עם התנאי – עד שאני לא מוצאת בן זוג אני לא מביאה ילד לעולם – הולכת וגדלה בצורה מדאיגה מאוד בעיניי.

העניין הוא לא בשאלה האם אני רוצה בכלל להביא ילד לעולם לבד או לא, שזו שאלה לגמרי לגיטימית כמובן. שאלה שאני יכולה לשתף שטרפה גם את לילותיי לפני שעשיתי את הבחירה האישית שלי. העניין הוא גם לא בחשש שלא לעמוד בנטל הכלכלי של לגדל ילד לבד. חשש הגיוני לגמרי כמובן. העניין שאני רוצה לשים על השולחן הוא - נושא העצמיות והעצמאות הנשיות.

אז עצמיות ועצמאות נשיות, בואו נדבר על זה רגע. או שניים.

מכירים את המשוואה HAVE – DO – BE?

כשיהיה לי (כסף, בן זוג, בית...) אז אוכל (ללמוד, לעשות ילד, לפתוח עסק) ואז אהיה (מאושרת, שמחה, שלווה, מסופקת)?

את המשוואה הזאת, זו שמסובבת את העולם המערבי ומדירה שינה מעיניו, זו שגורמת למלחמות עקובות מדם, לריבים על ירושות שלא נגמרים ולמאבקי גירושין מכוערים, למדתי עוד בבית הספר הראשון לאימון.

דרך אגב, המשוואה הזאת היא גם ההשראה ל "טבעת" בסרט שר הטבעות ולדמותו האלמותית של גולום האומלל, המכור אליה עד שיגעון וכיליון.

והמשוואה הזאת גם גורמת לכל כך הרבה נשים נפלאות, חכמות, מצליחות, יפות, מדהימות, להגיע אליי לחדר האימון ממררות בבכי על כך שהן קמו בוקר אחד וגילו שאיחרו את רכבת האימהות הביולוגית, שזמנן עבר, הכל כי חיכו זמן רב מדיי על הגזוזטרה לאביר על הסוס הלבן שיגיע ויסדר להן את החיים.

ברגע שהאושר שלי, חדוות העשייה והמוטיבציה שלי לגדול ולצמוח בעולם הזה, תלויים במשהו חיצוני, כזה שאולי יגיע ואולי לא, במוקדם ומאוחר סופי להתאכזב, במוקדם ובמאוחר יגיע הרגע שאהפוך ל "קורבן של הנסיבות".

ככה זה.

נועדנו לקחת אחריות מלאה על חיינו, נולדנו לצמוח, לקום מחוזקות/ים מנפילות ומנסיבות חיים מאתגרות, נועדנו לגדולה. חלקנו נועדנו להיות אימהות ואבות.

וכהורים נועדנו לטפח את הדור הבא. איזו זכות!

הזכות הזו שהיא גם חובה, לחיות את החיים במלואם ולקחת מאה אחוזי אחריות עליהם, מציבה בפנינו שיעורים שונים ומגוונים. יש כאלו שיבורכו בזוגיות אוהבת ומעצימה ובמשפחה מפוארת אך האתגר שלהם יהיה למצוא עבודה ראויה ומכבדת ושם נמצא השיעור שלהם, יש כאלו שייגעו בכל כוכב של הצלחה מבחינת הקריירה אבל יגלו יום אחד כי הבריאות שלהם רופפת כי שמו אותה בתחתית סדר העדיפויות יותר מדי זמן, ויש כאלו שהמתנה שלהם תחכה להם/ן בצורה של הורות יחידנית...

אימהות עצמאית בעידן הפוסט מודרני זו ללא ספק מתנת הצמיחה שלי ואני מחויבת להגשים אותה עד תום!

תודה שקראתן וקראתם עד לכאן. תודה על שלקחתן/ם חלק ביום העצמאות האישי שלי.

אפשר להמשיך לעקוב אחריי, להירשם לניוזלטר שלי ולקבל עדכונים והטבות חמות מהשטח, להירשם לקבוצת הפייסבוק שלי נשים עצמאיות כלכלית ועוד ועוד הפתעות שיצוצו בהמשך.

שלכן ושלכם בהמון אהבה והערכה,

אני

757 צפיות
אני מזמינה ליצור גם קשר אישי
  • בואו לבקר אותי בפייסבוק
Maya Pipano