חיפוש
  • mayapipano

מרת ורטיגו - יום האישה המיוחד שלי

עודכן ב: מרץ 8


את השבוע האחרון שהיה בסימן יום האישה התחלתי בבית חולים אחרי התקף ורטיגו. אחד כזה שאני לא מאחלת לאף אחד. טוב אולי רק לכמה בודדים אבל שממש, אבל ממש מגיע להם. במשך שעה וחצי החדר הסתובב לי במהירות של מאה עשרים קמ"ש והכל לווה במופע אור קולי של הקאות, צפצופים באוזניים ורצון עז למות.


כל זה קרה כשהייתי עם הילדה לבד כמובן. היא נשארה בכיסא האוכל שלה ולי נותר רק להתפלל שתהיה לה סבלנות לחכות שם עד שהאמבולנס יגיע כי אני פשוט לא יכולתי לקום מהספה. למזלי חברה ענתה לי אחרי כמה דקות ולמזלי היא הייתה ממש קרובה. היא הגיעה הרבה לפני האמבולנס. אבל זאת לא ממש הייתה חוכמה. גם אם סבתא שלי הייתה חיה וגם אם לא היו לה גלגלים היא הייתה מגיעה לפני האמבולנס. לא משנה כמה פעמים אמרתי ל101 שאני בכניסה א' ושלא יתבלבלו, בסוף הם התבלבלו ועוד התקשרו אליי שאסביר להם איך להגיע, ולי כמובן כבת מזל מאזניים טיפוסית היה ממש חשוב לציין בפניהם שיכולתי למות מאה פעם, ורק אז הדרכתי אותם להגיע. מכאן כבר אחסוך לכם ולי את כל מה שהיה, בעיקר כי קשה לי לחשוב שהילדה שלי ראתה את כל זה. המון חיבוקים ונישוקים ומילים טובות של אהבה אני מזריקה לה השבוע כדי לרפא את הטראומה שחוותה. תיארתי לעצמי שבסוף היא תחווה טראומות ושזו דרכו של עולם ובלה בלה בלה, אבל זה שאני אספק לה את הטראומה הראשונה, פחות אהבתי.


אבל בחיים כמו בחיים, לא הכל קפולסקי. ויום אחרי לא חיכתה לי שום עוגת סברינה עם כוס קפה הפוך עם הרבה קצף. קמתי בבוקר לעוד יום של עבודה ו... הכנות להרצאה ליום האישה שאמורה הייתה להיות לי בערב. לא היה לי מושג איך אני הולכת לנסוע לשם (נסיעה שלקחה לי בסופו של דבר שעה ועשרים), איך אני הולכת להעביר אותה במצבי והאם בכלל אצליח לסיים אותה בהכרה. אל תשאלו אותי איך אבל היה מעולה. הגעתי אחרי שלושה אדווילים עם חיוך גדול ואהבה בלב ובצורה פלאית הייתי ממש במיטבי במשך שעתיים. הכרתי נשים מדהימות, כל אחת עם סיפור חיים מטורף, נשים מצליחות, חזקות, מצחיקות בטירוף, מרגשות בטירוף, איזו זכות. נקודה של אור. איך שנופפתי לכולן לשלום ויצאתי משער הווילה המהממת נפל עליי פטיש מאה טון בצורה של כאב ראש גיהינומי.

רביעי היה יום עמוס בפגישות שהתנהלו פחות או יותר אותו דבר – נכנסת לפגישה בחיוך אחרי 30 טיפות של אופטלגין, עושה את מה שאני עושה, יוצאת ממנה עם בומים בראש, נושמת לוקחת עוד כדור, או טיפות ונוסעת לפגישה הבאה. חמישי אותו דבר.



את כנס העסקים שלי שמתקיים בחודש הבא ושהייתי אמורה לשווק בכל הכוח השבוע שמתי בצד, אבל מה שהיה מגניב בתוך כל ההזיה הזאת – זה שההרשמה התחילה לקרות מעצמה! זאת הייתה ללא ספק נקודת אור בתוך הרבה חושך וסחרחורות ובחילות. לפעמים באמת דברים קורים מעצמם ולרוב כשאת הכי לא מצפה. כנראה שהשמועות שהכנס הקודם היה פצצה עשו את שלהן.


הכניסה לשנת 2019 לוותה בהרבה כאב. פרידות מאנשים שסיימו את תפקידם בחיי, אם זה מתוך בחירה, שלהם או שלי או של שנינו ואם זה מתוך החלטה מעוותת של אלוהים או של היקום, קראו לזה איך שבא לכם, לקחת אליו את הטובים ביותר בעקבות מחלות קשות.

כאב נוסף היה להיכנס בסוף 2018 לכתבה שעשו עליי ב2017 ב"לאישה" על האימהות היחידנית שלי ועל היותי עצמאית בתוך אימהות יחידנית ולגלות שם טוקבקים מהגיהינום על כמה שאני בן אדם נוראי מעצם ההחלטה שלי להביא לעולם ילדה בלי אבא ועל נבואות זעם מטעם כמה "נשמות טובות" על איזו ילדה דפוקה הבת שלי תצא מכל הסיפור הזה. אאוץ' רציני.



2019 המשיכה באכזבה מהעולם על כל מה שחשבתי שהוא יהיה עבורי כשאני הושיט את היד בבקשת עזרה "אחרי כל השנים שאני עזרתי ועזרתי...". שוב ושוב קיבלתי מסרים בצורה של: "לכולם קשה, תסתדרי...", או: "אף אחד לא הכריח אותך להיות אם יחידנית, הרי ידעת שיהיה קשה...", או כמו שאני באיזשהו שלב התחלתי לכנות אותם: "בקיצור, תמותי.". אבל המשיכה בשבועות האחרונות בהתוודעות לקהילות מדהימות ועוצמתיות של נשים יחידניות והמון תנועה של נתינה וקבלה שאני מודה שהייתה חסרה לי מאוד בשנה האחרונה. הוצאתי את עצמי ממש בכוח מתחושת קורבנות ארוכה שסחבתי איתי והחלטתי שאני מתחילה להניע את הגלגל בכיוון אחר. "תהיי את השינוי שאת רוצה לראות בעולם" וכל השיט הזה – כמה נכון, אם כי מתיש לפעמים...


אז איזו אישה אני ב2019? מישהי שמתחילה להבין שלא הכל שחור ולבן בחיים. שקארמה זה דבר קצת יותר מורכב ממה שלימדו אותה. שסבל הוא סבל והוא לא קשור למצב כלכלי ואפילו בריאותי. וששמחה זה בהחלט משהו שצריך לעבוד קשה בשבילו, דם-איט! אף אחד לא יזרוק לך אותה על הראש כמו זר פרחים בכניסה לגלגול הזה, את הולכת לעבוד בשבילה. והכי חשוב – שחררי ציפיות עד כמה שניתן, שמרי אותן רק לבודדים בודדים שבאמת ראויים לכך שתצפי מהם משהו, שאת תופסת מהם ברמה כזאת שאת חושבת שהם יכולים לתת יותר מעצמם, תנסי לראות את הטוב בכל אחד גם אם זה קשה, חוץ מההוא ששבר לך את הלב, לו לא מגיע. פתחי חמלה, קודם כל כלפייך ואחר כך לזולת. תסכימי להישבר ולהיות חלשה, סנני את כל התגובות של אלו שקשה להם לראות את החולשה של עצמם ולכן ינסו לבטל אותך, סנני אותם בכלל, אין לך שום צורך באנשים שמשחקים אותה חזקים כל הזמן , יודעים כל הזמן, צודקים כל הזמן. נקי את השטח. לפעמים זה הכרחי. פתחי את הלב, גם הוא נשבר כבר מאה פעם (לא מאמינה שכתבתי את זה עכשיו), תיצרי. יצירה עם נביעה של חיים בלתי נגמרת. צרי את עצמך מחדש. צרי גישה חדשה. טובה יותר. מיטיבה יותר. פתחי את העצמאות שלך. היא כל כך חשובה!

זהו. עד לגל הבא. יום אישה שמח למרות הכל ובזכות הכל.


בחודש הבא אני הולכת לקיים את הכנס שלי: "נשים עצמאיות כלכלית 2019". ההרשמה נפתחה בלי שידעתם. עכשיו זה זמן מצוין לשריין את המקומות האחרונים במחיר המיוחד להרשמה מוקדמת. הנה כל הפרטים: http://www.mayapipano.co.il/nashimatzmaeyotcalcalit2019

0 צפיות
אני מזמינה ליצור גם קשר אישי
  • בואו לבקר אותי בפייסבוק
Maya Pipano